הפסל הנודע אריסטייד מיול, העיד על עצמו כי הוא מבטא עצמו בפיסול, משום שאיננו משורר. ביטוייה האישי של הפסלת זהבה גרוסמן מתורגם אף הוא לריקוע, כיפוף, לישה וריתוך. גרוסמן אינה מכבירה במילים, אך הינה מעיין שופע בכל הנוגע למלאכת הפיסול, תחום אליו הגיעה מתוך צורך עז "לגעת בחומר". את הכשרתה קיבלה בין השאר במכון אבני ובהנחיית הפסלים יעקב אפשטיין, יעקב דורצין, מרק מלר ואליעזר (גוגו) רוזן.
פסליה של גרוסמן ממחישים את אהבתה למגע בלתי אמצעי בין אמן לחומר. היא מתנסה במנעד גדול של חומרים לסוגיהם – ברזל, ברונזה, אבן, גבס, שעווה ושילובי חומרים מעניינים ולא שגרתיים. לדבריה, נטייתה הטבעית היא לחומרים במהותם הגולמית. עם זאת, גם חומרי ready made תופסים מקום ביצירתה – כלי עבודה, ברגים, גלגלים, מספריים ועוד – כל אובייקט שמצית את דמיונה של גרוסמן וחוזה את השינוי שתחולל בו.
מתכות לסוגיהן תופסות מקום מיוחד ברפרטואר העבודות של גרוסמן. העיסוק בחומר תעשייתי, תכליתי ומסתי מציב אתגר ממנו מניבה גרוסמן מגוון רחב של עבודות המאדירות את החומר ומכבדות את גולמיותו, טבעו וצבעו. בה בעת יוצרות עבודותיה קשר עם החלל הסובב אותן וחושפות פן נפחי, אוורירי וקליל. התכונה הבסיסית של מתכות של משקל ומסה מפנה לא פעם את מרכז הבמה לתנועה וגמישות. קבוצת עבודות בשלשלאות ברזל שחוליותיהן רותכו זו לזו, ממחישה עד כמה ניתן לקחת עצם שמהותו לכבול ולהגביל תנועה ולהעמיד אותו, כנגד חוקי כח המשיכה - פתוח, גמיש, חופשי. דואליות בין מלאות וריק, צפיפות ואווריריות מהדהדת לעתים קרובות בעבודותיה של גרוסמן – דואליות המיתרגמת גם לזו שבין הרמוניה ומתח.
מוטיב התנועה חוזר בעבודות רבות של גרוסמן, אם באופן תמרון החומר בעת היצירה ואם בתחושת התנועה בדימוי המוגמר. ביצירות רבות, האוריינטציה היא כלפי מעלה או פורצת החוצה - מדמה רגע מוקפא של צעידה, הנפת יד או ריחוף. גם ביצירות בהן מצומצמת ההתערבות הפיסולית לכדי קווי מתאר מתחוללת התרחשות. גרוסמן נותנת מקום חשוב למתבונן להשלים בדמיונו את הבסיס שיצרה עבורו. עבודות אלו, המכונות על ידי גרוסמן "עבודות מסגרת" מורכבות מרמזים כגון מספר חוטי ברזל העשויים לכדי חצי צורה והצופה משלים את חציה השני. זוהי גם הינה תוצאה של תהליך ספונטני ואינטואיטיבי – תהליך של חומר ויוצר בו גם האחרון מכתיב את ההתנהלות.
על אף שחלק גדול מיצירותיה של גרוסמן אינו מתוכנן מראש ותוצריה מתהווים בעת התהליך, ניכרת ברבים מיצירותיה זיקה להיסטוריה של האמנות. אם בתנוחות קלאסיות ואם במחוות ישירות לאמנים כדוגמת מוטיבים שאגאליים, יציקות גושניות בסגנון ג'קומטי או תרכובות רדי מייד דאדאיסטיות, גרוסמן מפגינה כבוד למורשת הפיסולית, לצד חדשנות וביטוי אישי.
שרון נויפלד